שיתוף באותה משאלת לב של אלוהינו

אחרי השבוע הנפלא הזה, שבוודאי יימשך, נסעתי לפולין. כאן יכולתי לגור למעלה מ-3 שבועות עם אחותי TJCII בדירתה בקרקוב. זו הייתה תקופה של יותר התבוננות פנימית, תקופות ארוכות עם אלוהים והתחלת לנוח ולהרהר. היו לי גם כמה מפגשים נפלאים: עם חברים TJCII, עם אמא של אחותי TJCII, עם הומלסים, עם חברים מארה"ב, עם קהילה יהודית מז'נבה, עם אנשים מקהילה כריזמטית קתולית מקומית ועוד. אני לא באמת אדם עירוני, אבל אני אוהב את קרקוב!

התחנה האחרונה שלי בדרך להולנד הייתה סוף השבוע המשפחתי TJCII באגם בלטון בהונגריה. היו לנו 4 ימים ביחד עם אנשים הקשורים ל-TJCII מכל פינות אירופה. זו הייתה תקופה סופר עשירה, עם הרבה מנוכחות אלוהים, מפגשים יפים, שפע של תרבויות ורגעים עמוקים של תפילה. גם שם הבנתי שוב: כמה אני זכאי וכמה אנחנו מ-TJCII באירופה יכולים להיות ביחד עם כל כך הרבה אנשים, שכולם שותפים לאותה משאלת לב של אלוהינו לשיקום ואחדות בגוף המשיח.

עייף, אך מרוצה, חזרתי לאחר מכן להולנד עם המשלחת ההולנדית. אני כאן מתחילת דצמבר וזה עדיין זמן של מנוחה נוספת, עיבוד (למשל כתיבת דוחות שונים), הרהורים והסתכלות קדימה. אני שם לב שכאן בהולנד אין לי בהכרח מקום לעשות כל מיני דברים ולראות אנשים. אני חושב שזה חבל, אבל אני גם אסיר תודה על כך שהולנד יכולה פשוט להיות מקלט של שלום עבורי. מבחינת הסתכלות קדימה, הרבה התברר לפתע בשבוע האחרון.